שיר
הקמע הנצחי שלי חיי – סעד אבו ע'נאם
בבוקר הקור הכה ללא רחמים.
בכוונה איחרתי לעבודה.
יצאתי את הבית.
צעדתי לאטי בכביש השומם.
כאשר מכאובי קשורים בחבילה גדולה שנשאתי על גבי.
נכנסתי לאחת החנויות וקניתי חפיסת סיגריות.
סיגריות וקפה הם הקמע הנצחי של חיי.
בהתקרבי למקום העבודה שלי בקצה המזרחי של הכפר,
החלו טיפות גשם להכות על פני.
עשיתי דרכי בשקט למשרדי העלוב.
יום העבודה התחיל בעצלתיים ועבר בצעדים מהוססים.
בחזרה הביתה חשבתי כי צערי הישן עומד על תילו .
בדלי סיגריות התפזרו מסביב.
הרוח קיבלה את פני בסטירת לחי מצלצלת.
התעוררתי מתהום השינה.
מים מים ביקשתי.
אשתי חבטה בי במבט עילג
הושיטה את ידה ונתנה לי כוס מים.
לגמתי מהמים הקרים והתבוננתי בחלל החדר.
ניסיתי לאחוז בחוטי המציאות
וחזרתי לתהום הבאר העלומה שממנה יצאתי
